<h1>ארחות חיים הלכ' שבת סימנים רנ"ג—רנ"ה</h1>
<h2>דף פט.</h2>
כל גגות העיר אע"פי שזה גבוה וזה נמוך עם כל החצרות והקרפפות פי' מקומות מוקפין גדר שהוקפו שלא לשם דירה שאין בכל א' מהם יתר על בית סאתים עם עובי הכתלים שבין החצרות עם המבואו' שיש להן לחי או קור' כלן רשות א' הן ומטלטלין בכלן בלא עירוב כלי' ששבתו בתוכן אבל לא כלים ששבתו בתוך הבית אא"כ עירבו. כיצד כלי ששבת בתוך החצר בין עירבו אנשי החצר בין לא עירבו מותר להעלות מן החצר לגג לראש הכותל ומן הגג לגג אחר הסמוך לו ואפי' גבוה ממנו כל שהוא או נמוך ומן הגג האח' לחצ' שניה ומן החצר שניה לגג שלישית ומן הגג ג' למבוי ומן המבוי לגג הד' וכן עד שיעבירנו כל המדינה כלה דרך גגות וקרפפות או דרך חצרות וקרפפות או דרך שלשתן מזה לזה ובלבד שלא יכנס בכלי זה לבית מן הבתי' אא"כ עירבו כל אנשי המקומות האלו עירוב א'. וכן אם שבת הכלי בבית והוציאו לחצר לא יעבירנו לחצר אחרת או לגג אחר או לראש הכותל או לקרפף אא"כ עירבו כל אנשי המקומות שמעבירין כלי זה בעירוב א'. והר"פ ז"ל כתב עכשיו כל גגות שלנו ראש הגג אינו בולט על המחיצות ולא מנכרא מחיצותיה ונמצא כל שורות הגג הוו כקרפף יותר על בית סאתים. שלא הוקף לדירה וא"כ אסור לטלטל עליהן אלא בד' אמות ומן הבית נראה דאסור לטלטל עליהם אפי' בד' אמות דכיון דלא מנכרא מחיצותיה הוי כחד קרפף והוא יתר מבית סאתים דאפי' ר"ש מודה לגבי כלי הבית דאסור ע"כ. והרשב"א ז"ל כתב גג שאינו יתר על בית סאתי' אע"פי שאין מחיצותיו ניכרות וכן יתר מבית סאתים ומחיצותיו נכרו' מטלטלין ממנו לחצר חבירו אבל לא לבית בד"א לביתו של חברו אבל לבית בעל הגג מותר. היו ב' או ג' גגין שוין אפי' של שנים או של ג' בני אדם מצטרפין לבית סאתים. פעמים שבעל הגג אסור להוציא כלי ביתו לגג ואחרים מותרים בו אפי' בכלים ששבתו בתוך בית' כיצד א' מבני הגגין שעש' סול' קבוע לגגו ובעלי שאר הגגין לא עשו כן לגגם הרי זה שעשה סולם מותר בכלם ומטלטלין מביתו לגגו ובעלי הגגין אסורין שכל שזה עוש' סולם קבוע ובעלי שאר הגגין לא חששו לעשו' כן סלקו נפשם מתשמיש גגותיהן והניחום לזה. עשו כל אח' סולם קבוע לגגו כל א' מותר בשלו ואסור בשל חברו. איזהו סולם קבוע סולם הצורי פי' שיש בו ד' חווקין ומצרי אינו קבוע פי' שאין בו ד' חווקין. היו כלם עולים בסולם צורי אותם של צורי מותר והשאר אסורין. עשה הא' מחיצה גבוהה י' טפחים סביב גגו והניח פרוץ סמוך לגג חבירו וחבירו לא עשה מחיצ' לגגו זה שעשה מחיצה לגגו מותר בשני אפי' כלים ששבתו בתוך ביתו והשני אסור שכל שלא עשה מחיצה ראויה לגגו הרי זה מסלק תשמישו ממנו ומניחו למי שעשה מחיצה הראויה לתשמיש גגו. בנה הא' עליה ע"ג ביתו סמוך לגגו של חבירו הוא מותר וחבירו הוא אסור אם אמרו סולם קבוע או מחיצה עליה לא כ"ש. חזר בעל העליה ובנה בין הגגין והעליה אצטבא רחבה הותרו כל הגגין לבעליהן גלה זה דעתו שהוא מסלק דעתו מהן וכן הדין למי שעשה סולם קבוע לגגו או מחיצה הראויה להשתמש ובנה אצטבא לגגו בד"א בשאין האצטבא ראויה לעמוד עליה ולשמור ממנה גנתו או חצרו אבל אם ראוי' לשמור ממנה אין אצטבא זו מתרת גגין לבעליהן שאני אומר אצטבא לשמור ממנה חצרה הוא שבנא'. גג גדול סמוך לגג קטן ושניהם מוקפין מחיצות גבוהות עשר' אלא שהקטן נפרץ במלואו לגדול הגדול מותר לעצמו אפי' לכלי' ששבתו בתוך הבית כמו שבארנו והקטן אסור מפני שנפרץ במלואו למקום האסור לו עכ"ל הרשב"א ז"ל.
